פסק-דין בתיק ת"צ 5731-08-07

כללי

1. לפני בקשה לאישור הסדר פשרה בסכסוך שבעניינו אושרה תובענה ייצוגית, וזאת בהתאם לסעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשנ"ו - 2006. הסכם הפשרה נחתם על ידי באי כוח הצדדים ביום 9.2.2011, והוגש לבית המשפט ביום 10.2.2011 (להלן: " הסכם הפשרה"). לאור הערות בית המשפט הגיעו הצדדים להסכמה בדבר עריכת תוספת להסכם הפשרה. התוספת נחתמה ביום 26.7.2011, והודעה עליה נמסרה לבית המשפט באותו היום (להלן: " התוספת להסכם הפשרה"). להלן יכונו הסכם הפשרה והתוספת להסכם הפשרה יחדיו " הסדר הפשרה".

2. התביעה בה עסקינן הוגשה על ידי מר יובל קיכל (להלן: " התובע" או " התובע הייצוגי") נגד בזק - החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן: " בזק"), ובמקביל לכך הוגשה בקשה להכיר בתובענה כייצוגית. ביום 7.3.2010 ניתנה על ידי החלטה המקבלת, בתנאים שפורטו בהחלטה, את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית (להלן: " ההחלטה לאישור התובענה כייצוגית"). לאחר החלטה זו הושג הסדר הפשרה.

3. טענת התובע בהליך, בקליפת אגוז, היא שבזק גבתה שלא כדין אגרת "דמי גביה" בגובה של 10 ש"ח בתוספת מע"מ, וזאת גם כאשר הלקוח שילם את חובו לבזק מיוזמתו, ומבלי שננקטו נגדו הליכי גביה על ידי בזק. דרישתו של התובע מבזק היא להשבה של "דמי גביה" שנגבו מלקוחות שלא ננקטו נגדם הליכי גביה. הסדר הפשרה מקבל, בעיקרה, את התובענה, וקובע הסדרים להשבת הכספים שנגבו מהלקוחות שלא כדין.

4. להלן אפרט בקצרה את ההליך שהוביל להסדר הפשרה, את עיקרי הסדר הפשרה ואת הטעמים בעטיים אני מוצא לנכון לאשרו.

ההליך שהוביל להסדר הפשרה

5. ההליך בו עסקינן נפתח לפני למעלה מעשור (ב- 7.9.2000), וקיצור תולדותיו עד להחלטה לאישור התובענה כייצוגית מפורט בפסקאות 6 - 13 של החלטה זו. לעניינו אין צורך לחזור על הדברים, והמתעניין יעיין שם.

6. המעשה בגינו הוגשה התובענה הוא חיובו של התובע בדמי גביה על סך 23.4 ש"ח (שני חיובים של 10 ש"ח בתוספת מע"מ), בגין שני חשבונות טלפון אשר שולמו על ידו באיחור קל של 7 ו- 8 ימים, בלא שנשלחה אליו כל התראה או תזכורת מבזק. הקבוצה שאת עניינה ביקש התובע לייצג הם לקוחות בזק אשר חויבו על ידה בדמי גביה בגין איחור של מספר ימים בתשלום חשבון הטלפון, וזאת למרות שפרעו את חשבון הטלפון מיוזמתם, ומבלי שניתנה להם על ידי בזק התראה בגין אי ביצוע התשלום במועד. טענתו העיקרית של התובע הייתה שחיוב הקבוצה נעשה שלא כדין, ועל כן יש להורות לבזק להשיב את הסכומים שגבתה מחברי הקבוצה.

7. בזק לא הכחישה כי קיימת קבוצת לקוחות המחויבת בתשלום דמי גביה, וזאת על אף ששילמו את חשבון הטלפון בטרם נשלחה אליהם התראה בגין אי תשלום. לדבריה היא מחייבת בתשלום דמי גביה של 10 ש"ח בתוספת מע"מ מכל לקוח המאחר בתשלום חשבון הטלפון 7 ימים ויותר, ובלבד שסכום חשבון הטלפון עולה על 20 ש"ח. לעומת זאת, עד לשנת 2004 (כולל) נהגה בזק לבצע פעולת גביה ממשית כלפי הלקוח מספר ימים לאחר שחלפו 7 ימים מהמועד האחרון לתשלום: עד סוף יוני 2000 היה נשלח מכתב התראה ראשון רק לאחר 14 יום ממועד התשלום, וממועד זה ואילך נשלח מכתב התראה ראשון לאחר 10 ימים. יצוין כי לטענת בזק (שהוצגה לבית המשפט רק לאחר אישור התובענה כייצוגית) היא מקפידה מראשית שנת 2005, לכל המאוחר, לתת לכל מנוי מאחר התראה באמצעות הודעת קולן אוטומטי.
8. בזק הודתה, אפוא, כי ישנה קבוצה של לקוחות המחויבת בדמי גביה למרות שפרעו את חשבון הטלפון מיוזמתם, ומבלי שקיבלו כל התראה בכתב מבזק. לטענתה, החיוב האמור מתבצע מכוח תקנה 2 לתקנות הבזק (ריבית פיגורים והוצאות גביה), התשמ"ז - 1987 (להלן: " תקנת הבזק"), אשר הותקנה מכוח סעיפים 16 ו- 59 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב - 1982 (להלן: " חוק התקשורת"). לשיטתה של בזק הוראה זו מאפשרת לה לחייב בתשלום דמי גביה בשיעור קבוע (העומד מאז שנת 1999 על 10 ש"ח בתוספת מע"מ), כל לקוח שאיחר בביצוע התשלום, ולו ביום אחד, וזאת בין אם נקטה נגדו פעולות גביה ובין אם לאו.

9. במסגרת ההחלטה לאישור התובענה כייצוגית נבחנו טענות הצדדים, הן לעניין קיומה של עילת תביעה אישית, הן לעניין קיום אפשרות סבירה כי השאלות המשותפות יוכרעו לטובת הקבוצה, והן לעניין טענות נוספות שהעלתה בזק כנגד קבלת הבקשה להכרה בתובענה כייצוגית.

10. ביסוד ההחלטה לאישור התובענה כייצוגית עומדת השאלה הפרשנית האם תקנות הבזק מאפשרות לבזק לחייב באגרת גביה לקוחות שאיחרו בתשלום, אולם לא בוצעו כלפיהם כל פעולות גביה ממשיות. עמדתי בעניין זה הייתה שאין מקום לפרש את תקנות הבזק בצורה מרחיבה, כנטען על ידי בזק. פרשנות כזו אומנם אפשרית לפי לשונה של תקנה 2(2) לתקנות בזק, אולם כך גם הפרשנות המצמצמת לה טוען התובע הייצוגי. לעומת זאת, לשונה של ההוראה המסמיכה (סעיף 16 לחוק התקשורת), כמו גם תכלית החיוב בדמי גביה, תומכים בגישת התובע הייצוגי לפיה שר התקשורת רשאי היה לחייב באגרה רק לקוח שבזק נקטה כלפיו פעולות גביה. לאור זאת סברתי כי הגביה על ידי בזק מאותם לקוחות שלא ננקטו כנגדם הליכי גביה ממשיים, היא גביה שבוצעה שלא כדין, ועל כן יש הסתברות טובה כי לתובע, ולחברי הקבוצה שהוא מבקש לייצג, קמה עילה להשבת הסכומים שנגבו על ידי בזק שלא כדין מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

11. יצוין כי במסגרת ההחלטה לאישור התובענה כייצוגית נקבע עוד כי אין מקום לאשר את התובענה כייצוגית בנוגע לעילות נוספות שצוינו בבקשה, וזאת מאחר שעילת התביעה העיקרית העומדת לתובע, ולקבוצה שהוא מבקש לייצג, היא עילת תביעה במסגרת דיני עשיית עושר ולא במשפט, והוספת עילות נוספות מסבכת את התביעה שלא לצורך.

12. לאור האמור, ומנימוקים נוספים המפורטים בהחלטה לאישור התובענה כייצוגית, הוריתי על אישור התובענה כייצוגית תוך הגדרת הקבוצה התובעת כ" כל מי שחוייב בהוצאות גביה על ידי בזק למרות ששילם את החשבון הרלוונטי עוד בטרם החלה בזק לנקוט כנגדו פעולות גביה, כמובהר בכתב התביעה, וזאת ביחס לדמי גביה שנגבו על ידי בזק כאמור מאז 11.3.1999 ועד ליום 7.12.2006", הגדרת עילת התובענה כ" השבה של אגרה שנגבתה שלא כדין מכוח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט" והגדרת הסעד כ" השבה של דמי הגביה שנגבו שלא כדין, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית" (ראו פסקה 34 להחלטה לאישור התובענה כייצוגית).

הסדר הפשרה

13. בעקבות ההחלטה לאישור התובענה כייצוגית קיימו הצדדים מגעים לפשרה שנמשכו קרוב לשנה, וידעו עליות ומורדות. בסופו של יום, ולאחר שנשמעו והתקבלו גם הערות בית המשפט, והוטמעו בתוספת להסכם הפשרה, הגיעו הצדדים להסדר הפשרה שעיקריו יפורטו להלן:

                                 א.         הגדרת "קבוצת התובעים" היא: " כל מי שהיה רשום על שמו קו מנוי בזק במועד שבו בוצע בקשר לאותו קו חיוב בדמי גביה וזאת למרות שהחשבון שבגינו בוצע החיוב בדמי גביה שולם באיחור שלא עלה על 14 יום (בכל הקשור בתקופה שבין ה-11.3.1999 ועד 30.6.2000), ובאיחור שלא עלה על 10 יום (בכל הקשור בתקופה שבין 1.7.2000 ליום 7.12.2006). כל זאת, ביחס לחיוב בדמי גביה על ידי בזק כאמור מאז יום 11.3.1999 ועד ליום 7.12.2006".

                                  ב.         הגדרת "קבוצת הזכאים" היא: " כל מי שעל פי המידע המצוי במאגרי בזק אותר כמי שהיה רשום על שמו קו מנוי בזק במועד שבו בוצע בקשר לאותו קו חיוב בדמי גביה וזאת למרות שהחשבון שבגינו בוצע החיוב בדמי גביה שולם באיחור שלא עלה על 14 יום (בכל הקשור בתקופה שבין 11.3.1999 ועד 30.6.2000), ובאיחור שלא עלה 10 יום (בכל הקשור בתקופה שבין 1.7.2000 ליום 31.12.2004). כל זאת, ביחס לחיוב בדמי גביה על ידי בזק כאמור מאז יום 11.3.1999 ועד ליום 31.12.2004 והוא לא הוצא על ידי בית המשפט מן הקבוצה בהתאם להוראות סעיף 18(ו) לחוק".

                                  ג.          הפיצוי לקבוצת הזכאים שיוכלו לממש את זכאותם חולק ל- 2 תתי-קבוצות: